<h1>)</h1>
<h2>דף י:</h2>
תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו בפסח נולד יצחק בראש השנה נפקדה שרה ורחל וחנה בראש השנה יצא יוסף מבית אסורים וכו', ורבי יהושע פליג עליה. (וכו') וכולי מילתא דייקי מקראי. [ראבי"ה סימן תקכ"ט0
<h2>דף טז.</h2>
תניא הכל נדונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים וכו' עד רבי יוסי אומר אדם נדון בכל יום [וכו'] אמר רב יוסף כמאן מצלינן [האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי]. ואהא סמכי שמתפללין על החולה ומברכים אותו בבית הכנסת ופוסקין צדקות. ואמרינן [ברכות ל' ע"א] [לעולם] לישתתף איניש נפשיה בהדי צבורא, ולכך מסיימין עם כל חולי ישראל ונאמר אמן. ובירושלמי [פ"א ה"ג] גרסינן זה היום תחלת מעשיך וכו' ועל המדינות בו יאמר [איזו לחרב] וכו' (ו)דלא כרבי יוסי. וזה היום תחלת מעשיך מוקמינן כרבי אליעזר בפרק שלישי במכילתין [כ"ז ע"א] ובפסקא דרב כהנא דבחמשה ועשרים באלול נברא העולם ואדם נברא ביום ששי שהוא אחד בתשרי. תניא אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. אמר רבי אבהו למה תוקעין בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם לפני. אמר רבי יצחק למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין וחוזרין ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב השטן. ואמר רבי יצחק כל [שנה] שאין תוקעין בה בתחלה [מריעין לה בסופה] מאי טעמא דלא אערבב השטן. [ראבי"ה סימן תקכ"ט0
<h2>דף טז:</h2>
ואמר רבי יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו (של אדם) באותה שעה שנאמר [בראשית כ"א] כי שמע אלהים [את קול הנער] וגו'. ובירושלמי [פ"א ה"ג] פריך ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד, ומשני אין הקב"ה דן את האדם אלא כפי מה שהוא עכשיו. אמר רבי יצחק ארבעה דברים קורעין גזר דינו של אדם צעקה צדקה שינוי השם ושינוי מעשה, וכולהו ילפינן מקראי. אמר רבי יצחק חייב אדם להקביל פני רבו ברגל וכו'. ואמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנאמר [ויקרא י"א] בנבלתם לא תגעו [תניא נמי הכי ובנבלתם לא תגעו] יכול יהו ישראל מוזהרין על מגע נבילה תלמוד לומר [שם כ"א] אמור אל הכהנים בני אהרן וגו' עד ומה תלמוד לומר בנבלתם לא תגעו מכאן שחייב אדם לטהר עצמו ברגל. אמר רבי יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה אחד לצדיקים גמורים ואחד לרשעים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים [רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ובינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים] זכו נכתבים לחיים לא זכו נכתבין למיתה. [ראבי"ה סימן תקכ"ט0
<h2>דף יח.</h2>
כתיב דרשו ה' בהמצאו וכו' אלו עשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. ונהגו העם להתענות בהם ולהתפלל בהשכמה ומתפללים ענינו בשומע תפלה, מלבד צום גדליה שמתפלל שליח ציבור ענינו בין גואל לרופא. ובאגדה אמרינן שבערב ראש השנה יחידים מתענין. וכן נוהגין בצרפת. אך בארץ לותיר מתענין שבוע אחת קודם ראש השנה. [ובסוף זאת המסכתא מפורש בתשובה]. ויהי בעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וכו' [ש"א כ"ה] אילו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. וכתיב בריש הך ענינא כי על יום טוב באנו, והיינו על ראש השנה, ומשמע שהיו אוכלים ושמחים בו, וכן כתוב בעזרא [נחמיה ח'] לכו אכלו [משמנים ושתו] ממתקים וגו' כי קדוש היום לאדנינו. ובפרק שלישי דתענית [ה"ד] גרסינן בירושלמי רבי עקיבא אומר מתריעין ולא מתענין שכן בראש השנה מתריעין ולא מתענין. ובירושלמי בפרק קמא דמכילתין [ה"ג] גרסינן אמר רבי סימון כתיב כי מי גוי גדול וכו' רבי חנניה ורבי אושעיה חד אמר איזו אומה כאומה זאת שיודעה יופי של אלהים בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינו כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים זקנם ומחתכים צפרניהן ואוכלים ושמחים בראש השנה לפי שיודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם ניסים ומוציא דינם לזכות וקורע להם גזר דינם. [וחד אמר בנוהג שבעולם וכו']. ובויקרא רבה איתא נמי, וכתיב שם מגלחים שערם. ובתשובת [היי] בר נחשון גאון נמי אוסר להתענות בראש השנה (וח"א בנוהג שבעולם וכו'). גרסי' בירושלמי פרק קמא דשבת [ה"ה] ר' חייא רבה מפקיד לרב אין אתה יכול מיכיל כל שתא בטהרה אכיל ואין לו תהא אכיל שבעה יומין בש(ב)תא מיכן היה רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות מביא לידי נקיות נקיות מביא לידי טהרה וכו'. וקבלתי שאלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. [ראבי"ה סימן תקכ"ט0
<h2>דף כג.</h2>
משום בטול מלאכה לעם שני ימים טובים. פרשתי לה [ב]ראש השנה. אבל רבינו יוסף טוב עלם מפרש לה אכל חדשי השנה, שלנשים נאסר. ומתנה הוא להם, דגרסינן בפרקי דרבי אליעזר בן הורקנוס [פמ"ה] דן דין אהרן בינו לבין עצמו אמר אם אני אומר להם תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים אלא אמר תנו לי נזמי בניכם ונשותיכם בין כך ובין כך הדבר בטל שמעו הנשים ולא קבלו עליהן לתת נזמיהן לבעליהן אמרו להם רוצים אתם לעשות פסל ומסכה אשר לא יועיל ולא יציל. ונתן להם הקדוש ברוך הוא [שכרן בעולם] הזה לנשים שמשמרין ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מחדשן שנאמר [תהלים ק"ג] המשביע בטוב עדיך וגו' שמתחדשים כנשר. וראיה מדכתיב [ש"א כ'] אשר נסתרת שם ביום המעשה, ומתרגמינן ביומא דחולא. ואני מוסיף להביא דתניא ומייתי לה פרק שלישי דמגילה [כ"ב ע"ב] זה הכלל כל שיש בה[ם] ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין שלשה ושאין בהם ביטול מלאכה לעם [כגון ראשי חדשים וכו'], מפני שהנשים בטלות בלאו הכי, ונשים נמי בכלל עם. ובההיא גמרא נמי אמרינן יום טוב דאסור בעשיית מלאכה קורין חמשה, פירוש שאסור גם לאנשים. תנן בפרק בתרא דתענית [כ"ו ע"א] כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו בנעילה וכו', וגרסינן עלה התם בתלמוד ירושלמי [ה"ג] מתניתא דרבי מאיר דאמר רבי מאיר מתפללין וקורין ומתפללין וקורין ברם כרבנן מתפללין וקורין מתפללין והולכין להם הא מוסף יש בו. אית תנוי תני ומחלף רבי יעקב בר [אחא] בשם רב יוסי כמתניתין. (וסימונך דסביר') אמר רבי יוחנן מפני סעודת ראש חדש אמר רבי אליעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם לחבירו וקרייה מסיע לרבי יוחנן דכתיב [ש"א כ'] ויהי ממחרת החודש השני ויפקד מקום דויד אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב [שם] מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. אמר רבי יוחנן ר' מפקד לאולין דכנישתא [ד]כופרא סבון מטיל עד דממא ואתינו מדבריו זמנו ועיבורו, משמע שהיו עושין סעודת שמחה בראש חדש. ובפרק קמא דמגילה בירושלמי [ה"ד] גרסינן קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין סעודת פורים וסעודת ראש חדש מאחרין ולא מקדימין. ובפרק החליל [נ"ד ע"ב] גרסינן בגמרא דידן לידע שהוקבע ראש חדש בזמנו. ובפרק מקום שנהגו בירושלמי [ה"א] גרסינן כל הדברים תלו אותן במנהג נשיא דנהגו [דלא] למיעבד עבידתא באפוקי שבתא מנהג וכו' עד ביומא דירחא מנהג. [ראבי"ה סימן תק"ל0
<h2>דף כד.</h2>
וידבר ה' אל משה [וגו'] מועדי ה' אשר תקראו וגו' [מכאן שראש (אב) בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש]. מכאן נהגו שמברכין בבית הכנסת ומכריזין על החודש מי שעשה נסים וכו' ראש חדש ביום פלוני וכו'. ירושלמי [פ"א ה"ג] בנוהג שבעולם השלטון אומר הדין היום וליסטים אומר הדין למחר למי שומעין (א)לא לשלטון אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא אם יאמרו בית דין היום ראש [השנה] הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת העמידו בימה ויעמדו סניגורין ויעמדו ספיקטורין שאמרו בני היום ראש השנה נמלכו בית דין לעברה הקדוש ברוך הוא אומר העבירו הבימה [יעברו] סניגירין וספיקטורין שכבר נמלכו בית דין לעברה למחר מה טעם כי חק לישראל [הוא משפט לאלהי יעקב] אם אינו חק לישראל אין משפט לאלהי יעקב. ובירושלמי [דפרק קמא] דסנהדרין [ה"ב] ר' הושעיא כך הוה מקבל סהדיא בעין [טב] היה אומר להם לסהדי היו יודעים כמה יוצא מפיכם ודיני נפשות באים על ידכם שבת שלש שנים ויום אחד הבא עליה בסקילה נמלכו בית דין ועברו הבא עליה אינו בסקילה אמר רבי בון אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי בת שלש שנה ויום אחד נמלכו בית דין לעברו אין בתוליה חוזרין [ואם לאו חוזרין] הוי לאל גומר עלי. נראה לי שטעות סופר הוא, ואיפכא מבעי ליה למיתני נמלכו בית דין לעברו הבתולים חוזרין. ודכוותיה צריך לומר בהבאת שתי שערות. הך שמעתא דמות צורת לבנה היה לו לרבן גמליאל וכו' פירשתי בתשובתי של מסכת עבודה זרה בחיבור זה. [ראבי"ה סימן תק"ל0
<h2>דף כה:</h2>
שקל הקדוש ברוך הוא שלשה קלי עולם כשלשה חומרי עולם לומר לך ירובעל בדורו [כמשה בדורו] וכו' עד ללמדך שאפילו קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים. ובגמרא ירושלמי [פ"ב ה"ח] מסיים ולא עוד אלא שאמר הכתוב הגדולים מכאן ומכאן והקטנים באמצע וכו', ומסקנא מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים נשאו קטנים קל וחומר בעצמן. [ראבי"ה סימן תק"ל0
<h2>דף כו.</h2>
כל השופרות כשרים חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן, ומסקנא דטעמיהו דרבנן משום שאין קטיגור נעשה סניגור, פירוש במעשה העגל. ובשופר איל דתקעינן מפרשינן [טעמא] בפרק קמא [ט"ז ע"א] כדי שיזכור לנו עקידתו של יצחק. [ראבי"ה סימן תקל"א0
<h2>דף כז.</h2>
שופר שנסדק ודבקו פסול דיבק שברי שופרות פסול. הלכה זו מפורשת בתשובת (פי') רבינו זקני בחיבור זה בתשובת ראש השנה. [ראבי"ה סימן תקל"א0
<h2>דף כז:</h2>
תנו רבנן ארוך וקצרו כשר גררו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים פסול מחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר. ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ודוקא סתמו, אבל לא סתמו אפילו מעכב את קול התקיעה כשר, דגרסינן [ירושלמי פ"ג ה"ו] רבי זעירא אמר והוא שסתמו. נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. הפכו ותקע בו לא יצא. אמר רב פפא לא דאפיך כי כיתונא אלא שהרחיב הקצר וקצר הרחב מאי טעמא אמר רב מתנה והעברת דרך העברתו. דיבק שברי שופרות פסול. תנו רבנן הוסיף עליו כל שהוא וגמר בין במינו בין שלא במינו פסול, ובתוספתא [פ"ב ה"ג] תניא ניקב וסתמו אפילו במינו אם מעכב את התקיעה פסול, רבי נתן אומר שלא במינו פסול במינו כשר. ומפרש בירושלמי [שם] שלא במינו פסול אפילו אם [אינו] מעכב קול התקיעה. ובירושלמי מוקי סתמא דמתניתין דקתני נקב וסתמו כרבי נתן, ושמע מינה דהילכתא כרבי נתן, ותו דרבי יוחנן מהדר לדקדוקי על מילתא דרבי נתן (ו)בגמרא דידן. ובהלכות גדולות פסק דעבדינן כתרין לישנא דרבי נתן לחומרא בין במינו כשר והוא שנשתיר רובו שלא במינו פסול ואף על גב דנשתיר רובו. ונסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול. וכמה שיעור תקיעה פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, ומפורש בפרק המפלת [כ"ו ע"א] ובירושלמי דפירקין דשיעורו אחיזת טפח ויראה לכאן ולכאן משהו. ואם קדחו בזכרתו כשר דמין במינו אינו חוצץ. היה קולו עבה או דקה או צרור כשר שכל הקולות כשרים בשופר. וגרסינן בירושלמי היה קולו דק או גס או נחרך כשר שכל הקולות כשרים בשופר ובלבד שלא יעכב את הקול מחמת שינוי. [ראבי"ה סימן תקל"א0
